קיימות בחוק עילות שונות לפירוק חברה, כדוגמת פירוק מן הצדק ומן היושר המותירים מרווח גדול לשיקול דעת בית המשפט, עילה של פירוק עקב חדלות פירעון בו החברה אינה מצליחה להחזיר את חובותיה, וכן ישנה אפשרות גם לפירוק מרצון חופשי של החברה ע"י הסכמה של בעלי מניותיה. העילות שונות זו מזו במטרתם ובהליך המשפטי לשם מימושם.
פירוק מרצון ופירוק בידי בית המשפט:
חברה יכולה להתפרק באופן רצוני, במידה שהחברה יכולה לפרוע את חובותיה לנושים החוק מאפשר ליזום את הפירוק ללא התערבות של בית המשפט. כדי להתחיל בהליך זה יש לקבל החלטה של האסיפה הכללית שלאחריה ימונה מפרק שאינו תחת פיקוח בית המשפט.
עם זאת, ניתן להתפרק מרצון גם כאשר אין יכולת פירעון, ואז ניהול הפירוק מבוצע בשליטה יתירה של הנושים עצמם אשר ממנים בין השאר את המפרק ואת וועדת הביקורת. לעומת זאת, פירוק בידי בית המשפט יבוצע רק לאחר הוכחת אחת מן העילות המנויות בחוק, ולאחריה תוגש בקשת הפירוק.
לאחר אי התנגדויות או דחייתם, תפורסם הבקשה ותידון בפני בית המשפט שיוכל לדחותה או לקבלה. במידה ונתקבלה, ימונה מפרק קבוע אשר ינהל מעתה את נכסי החברה עד לחיסולה המוחלט מבחינה עסקית. כשבית המשפט יוציא צו סופי בעניין- תחוסל החברה סופית.
הליך פירוק במסלול רגיל ובמסלול מקוצר:
הליך זה מיועד לחברות יחיד בלבד, שבהם בעל המניות היחיד הוא גם הדירקטור היחיד בחברה. הליך זה מומלץ בדרך כלל לחברות שיש בהם מעט מאוד נכסים או התחייבויות, ואפשר לבצע מימוש של הנכסים וסילוקם עד חצי שנה.
בהליך פירוק מרצון במסלול הרגיל מדובר על חברות שמסוגלות לשלם את כל החובות בתוך שנה לאחר תחילת הפירוק. חשוב לציין כי חברות שנמצאות בהליך של פירוק מרצון יכולות לבקש פטור מאגרה בהתאם לתקנות החברות (אגרות).