פירוק חברה הינו הליך המביא לקיצה את חייה של החברה ולפירוק הקשרים החוזיים בינה לבין חבריה וכן בינם לבין עצמם.
ברוב המכריע של המקרים, הגורם המרכזי לפירוק חברה הינו חדלות פירעון של החברה, אך עם זאת, יכולים להיות גורמים שונים, ואף פנימיים לחברה, היכולים לאפשר את פירוקה של החברה.
סוגי פירוק בדין הישראלי
הדין הישראלי מכיר בשלושה סוגי פירוק:
- פירוק מרצון
- פירוק על ידי בית המשפט
- פירוק בפיקוחו של בית המשפט.
פירוק על ידי בית המשפט נעשה על ידי הכונס הרשמי. הסוג השלישי פחות נפוץ כיום בהליכי פירוק.
הליך פירוק חברה – שלבים מקדמים
הסמכות להורות על פירוק החברה מוקנית לבית המשפט המחוזי, שבאזור שיפוטה מצוי המשרד הרשום של החברה או לחילופין מקום עסקיה העיקרי.
בקשה לתחילת הליך פירוק חברה בידי בית-משפט יכולה להיות מוגשת בידי מספר גורמים וביניהם: החברה עצמה, נושים שונים של החברה, משתתפים של החברה ואף גורמים נוספים כמו היועמ"ש או הכנ"ר הרשמי.
סמכות זו מעוגנת בס' 257 לפקודת החברות (נוסח חדש). סעיף זה מונה את העילות האפשריות להגשת בקשה לפירוק החברה. עותק מבקשה זו מוגש לכונס הנכסים הרשמי יחד עם אישור על תשלום הפיקדון בטרם תוגש בקשת הפירוק בבית המשפט.
במידה ובקשת התחלת הליך פירוק חברה מוגשת על ידי גורמים שאינם מן החברה, על מבקש הפירוק להמציא העתק מן הבקשה לחברה במשרדה הרשום.
פרסום הגשת הבקשה והתנגדות לפירוק
תקנות החברות מחייבות פרסום של הגשת הבקשה לפירוק החברה ואת מועד הדיון בו לפחות 14 יום לפני המועד לדיון בפירוק. הפרסום צריך להיעשות בעיתון יומי וברשומות בעברית. המטרה הינה להביא לידיעת כל הנוגעים בדבר קיומה של החברה על הדיון.
מי שחפץ להשתתף בדיון בבקשה לפירוק צריך להודיע למבקש לפחות 7 ימים קודם. במידה וישנם מתנגדים לפירוק יש להגיש לבית המשפט כתב התנגדות מלווה בתצהיר עם נימוקים לפחות 7 ימים לפני המועד שנקבע לדיון, יחד עם העתק למבקש הפירוק.
הליך פירוק החברה בבית המשפט
לאחר הגשת הבקשה, ידון בית המשפט בבקשה לפירוק. בית המשפט יכול לפצל את הדיון בבקשה במידה והאם יש צורך ממשי לפרסם על הגשת הבקשה, ודיון נוסף על הדיון המהותי בבקשת הפירוק עצמו לאחר פרסום הבקשה.
יש לציין כי בטרם דנים בבקשה עצמה יש להמציא לבית המשפט תעודה המאשרת כי המבקש מילא אחרי כל ההוראות והתקנות הנוגעות להגשת בקשת הפירוק. לאחר שבית המשפט דן בבקשת הפירוק הוא יכול להורות על פירוק החברה, למנות על מפרק זמני או אף לדחות את הבקשה במידה ומצא התנגדות או נימוקים ראויים לכך.
חשוב לציין כי במקרים מסוימים ניתן למנות מפרק זמני גם בטרם נעשה הדיון בבקשת הפירוק.
לאחר מתן צו הפירוק
לאחר אישור ונתינת צו הפירוק, הכנ"ר מתמנה כמפרק זמני עד שממנים מפרק קבוע מטעם בית המשפט. הכנ"ר מכנס אסיפות של הנושים להציע מפרק מוסכם. לאחר מתן הצו גם מוטלת חובה לנושאי המשרה בחברה להגיש לכנ"ר דו"ח על עסקי החברה באופן מפורט.
בכל התהליך המפרק אחראי על כל ההליכים בכדי שיוכל לחלק באופן הוגן את נכסי החברה בין הנושים. המפרק כפוף לפיקוח מטעם בית המשפט אבל בעל סמכויות נרחבות לשם ביצוע הליכיו. בסופו של ההליך בית המשפט ייתן צו המוכיח כי החברה מחוסלת מיום מתן הצו-זאת בכפוף להוכחה כי עסקי החברה מפורקים באופן סופי.
לסיכום: ניתן לראות כי הליך פירוק החברה קבוע בתקנות ובחוקים באופן מוסדר, בכדי שהליך הבקשה, הדיון, האישור והפירוק עצמו, ייעשו כשורה ובפיקוח בית המשפט עד לחיסול החברה.
