הליך הפירוק של חברה זרה, שונה במספר הבדלים מפירוקה של חברה ישראלית. בעוד פירוק חברה ישראלית מסיים את חייה של החברה ומנטרל את עקרון האישיות המשפטית שלה, פירוק חברה זרה מסיים את חיי התאגיד בארץ, כך שיוכל להתקיים במתכונות אחרות בשטחים חיצוניים לה.
על כן יש לסיים את פעילות החברה, אך אין חובה מסוימת להליך פירוק של חברה חיצונית, ובמקרים רבים ניתן להודיע על סיום הפעילות תוך הסייגים הקבועים בפרקטיקה של רשם החברות בנושא זה.
על פי פקודת החברות בסעיף 389, ניתן לתת צו על פירוק חברה זרה שיש לה נכסים בישראל על ידי בית משפט ישראלי. במידה ומתקיימים נכסים בארץ, ניתנת לבית המשפט סמכות דיון.
לעיתים קרובות, מתעוררת שאלה לגבי חברות שאין להם נכסים מוחשיים בישראל, לגבי מידת האפשרות של בית המשפט לתת צו לפרק מכוח סמכותם. בית המשפט יבחן את הנכסים ואת ההליכים שנדונים (לעיתים במהלך פירוקים זמניים) וינסה להתמודד ולבחון האם מדובר בחברה המנוהלת על ידי ישראלים באופן שיש רצון לעשות עסקים משמעותיים בישראל, או שמדובר בחברה שאין לה זיקה מיוחדת, וכי הפעילות המשמעותית הינה בחו"ל.
פירוק חברה זרה כשהנושים הם חברות זרות
בית המשפט העליון פסק בשנת 2007 בבג"צ 4025/06 כי לבית המשפט במדינת ישראל ישנה סמכות לצוות על פירוק של חברה זרה, גם בסיטואציה בה כל הנושים הם חברות זרות.
השופט גרוניס דחה את העתירה שיצאה כנגד בית המשפט המחוזי, לפיה ערכאה זו לא הייתה מוסמכת לצוות על פירוק החברה הזרה הרשומה בארה"ב. השופט גרוניס קבע כי פקודת החברות קובעת במפורש כי בית משפט ישראלי יכול לצוות על פירוק חברה זרה שיש לה סוגי נכסים בישראל, ובכך ישנה סמכות דיון לערכאה.
כפועל יוצא ממסקנה זו ניתן לומר כי המפרק מוסמך לטפל בתביעות החוב שהוגשו כנגד החברה, גם אם כל הנושים שהגישו את הבקשה הינם נושים זרים.
כמו כן יש לדעת כי בפירוק חברה שהינה תושבת מדינה זרה, ישנם השלכות מס שונות, כך שיש לבחון באופן מיטיבי את הליכי הפירוק בצורה שתאפשר זיכוי של מס או מניעת כפל מיסוי בגלל אי התאמה או כפילות של הדין הפירוקי בין המדינות עצמם.
שיקולים בפתיחת הליך של פירוק מקומי משני
בפש"ר 1832/01 דן בית המשפט בראשות השופטת ורדה אלשיך במכלול השיקולים הנלווים לפתיחת הליכים של פירוק מקומי משני.
סמכות בית המשפט היא הכרה בהליכים שמתנהלים במרכז הפעילות של החברה ולכפופים עצמם. עם זאת יש לאזן בין רשימה של שיקולים שונים כדוגמת כיבוד ריבונות של מדינות זרות המונעות ככל האפשר היכנסות לתחומה של מדינה זרה באמצעות החלטות שיפוטיות.
כך הכלל הזה מושך לכיוון של כיבוד סמכות הערכאה היושבת במרכז העסקים והחיים של החברה. שיקול נוסף הינו מידת היקפם של הנכסים והפעילות של החברה הזרה בישראל, יחד עם סיום הפעילות של החברה ביחס להיקף פעילותה הכללי.
אלשיך יוצרת מבחן שקוראת לו "מבחן הפגיעות" לפיו בודקים עד כמה תפגע הפעילות של החברה והניסיון לשקם אותה לאור ההחלטות שתתקבלנה כאן בישראל.
הליך הפירוק של חברה זרה הנמצאת בישראל שונה באופנים מסויימים מפירוקה של חברה הנמצאת בישראל. הניואנסים השונים נובעים מהבדלים בתוצאות ובהשלכות של הליך הפירוק. לבית המשפט בישראל ישנה סמכות המוקנית לו מכוח פקודת החברות לתת צווי פירוק לחברות זרות. בפסיקה שנערכה לאחרונה נקבע כי ניתן לעשות זאת גם במידה וכל הנושים התובעים הינם זרים.
