הגשת תביעות חוב על ידי נושה

כל נושה של החברה רשאי להגיש בקשה לפירוק החברה במידה ויענה על הדרישות המנויות בחוק המקימות את העילות השונות לפירוק.

אומנם פקודת החברות אינה מגדירה במפורש מיהו נושה לעניין החוק אך באופן כללי ניתן לומר כי נושה כולל כל מי שהחברה המיועדת לפירוק חייבת לו חוב בר תוקף.

חשוב לציין כי במקרים בהם נטען לקיומו של חוב מצד החברה כלפי הגוף הנושה, והחברה חולקת על עצם קיומו של החוב (בתום לב), לא ניתן יהיה להגדירו כנושה לעניין זכותו להגיש תביעה לפירוק כנגד החברה. החברה יכולה אף במקרה זה לבקש מבית המשפט למחוק תביעתו של נושה זה.

השפעת הפירוק על מעמדם של הנושים

הליכי הפירוק גורמים לשינוי מעמדם וזכותם של הנושים. הנושים אשר היו עד כה גורם חיצוני בלבד לפעילותה וניהולה של החברה, הופכים לגורם מתערב הן בשלב מינוי המפרק והן בשלב של פעילות המפרק בהליך הפירוק.

הנושים מתכנסים באמצעות אסיפות נושים ובאמצעות ועדת ביקורת ממונה. כמו כן הנושים יכולים לפנות לבית המשפט במקרים בהם מתעורר לטענתם צורך להתערב בפעילותו של המפרק.

תביעות חוב של נושים – זכות הפירעון

לנושים יש זכות לקבל את חובם שהחברה חייבת להם בהתאם לסדרי העדיפויות שנקבעו בפקודת החברות.

באופן כללי הנושים המגישים את תביעות החוב מתחלקים לשני סוגים מרכזיים:

נושים מובטחים – אלו הם נושים בעלי זכות קניינית בנכסי החברה ולכן מעמדם שונה מזה של הנושים הרגילים בקבלת תביעות החוב בהליך החלוקה של מסת הנכסים.

הנושים הרגילים – אינם בעלי זכות קניינית באחד מנכסי החברה ולכן יש להם רק זכות תביעה ממנה. על כן זכותם יכולה להתממש רק על ידי הגשת הוכחת חוב למפרק לשם קבלת פירעון החוב.

הליך הגשת החוב למפרק

המפרק מרכז את כל התביעות בנות ההוכחה בפירוק שנתקבלו מאת הנושים, ותפקידו לדון ולהכריע בדבר קבלתן או דחייתן, בהתאם לנסיבות ולהפעלת שיקול דעתו.

ריכוז תביעות החוב של הנושים על ידי המפרק באופן מרוכז יוצר יחס שווה בין הנושים. ס' 352 לפקודת החברות מסדיר מהם תביעות בנות הוכחה לפירוק.

כך הנושים יכולים לתבוע מן החברה כל חוב, בין אם הוא קיים ובין אם מדובר בחוב עתידי, בין אם הוא ודאי ובין אם הוא מותנה, ובין אם הוא קצוב ובין אם הוא לא קצוב.

עם זאת החוק דורש כי יש לשום ככל האפשר שומה צודקת את הערך של החובות שהם מותנים או בלתי קצובים. יש לציין כי בכל הנוגע לתביעות בנות הוכחה, הסעיף מפנה למבחנים שנקבעו בדיני פשיטת הרגל לעניין תביעות החוב.

ריבית גם נכנסת לתוך תביעת החוב של הנושים, אך יש לציין כי החוק מגביל את שיעור הריבית לעניין תשלום הדיבידנד על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה. כך שנשמר עקרון השוויון בין הנושים לעניין התאמה זו.

הנושים, אשר זכאים לפרוע את זכויותיהם המגיעות להם, זכאים לדרוש את הפירעון מן החברה הנכנסת להליכי הפירוק. הליך הפירעון בא לידי ביטוי על ידי הגשת תביעות חוב, המחולקות לתביעות בנות הוכחה ברוב המקרים, ולתביעות שונות שאינם דרושות הוכחה כמו דמי נזק וכו'.

לכל אורכו של תביעת החוב שומר המחוקק על עקרון השוויון בין הנושים לשם אי יצירת עדיפות אחד על רעהו. תביעות החוב מגיעות בסופו של דבר אל פתחו של המפרק, אשר יקבע בסופו של דבר האם לקבל אותם או שמא לדחותם.